למה ריטריט טוב לגוף ולנפש?

לפעמים אנחנו אומרות לעצמנו: אני חייבת חופשה.

מזמינות טיסה, אורזות מזוודה, נוסעות למקום יפה, אבל לוקחות איתנו גם את הראש שממשיך לעבוד שעות נוספות.

מי צריך מה, מה שכחתי, למי לא עניתי, ומה מחכה לי כשאחזור.

אני מכירה היטב את התפקיד הזה של מי שמחזיקה. שנים ניהלתי מערכות גדולות, אנשים ומשימות, וגם בחיים האישיים התרגלתי להיות זו שרואה מה צריך ומטפלת.

רק עם הזמן הבנתי שלא כל עצירה היא באמת מנוחה.

לפעמים צריך מרחב שבו מישהי אחרת מחזיקה את המסגרת, כדי שאני אוכל, לרגע, לא להחזיק דבר.

מכאן נולדה עבורי ההבנה שריטריט אינו רק חופשה יפה. הוא הזמנה להניח את העולם לכמה ימים, לא כדי לברוח ממנו, אלא כדי לחזור אליו קצת אחרת.

מה ההבדל בין חופשה לריטריט?

בחופשה אנחנו מחליפות מקום.

בריטריט אנחנו גם משנות קצב.

יש כוונה, רצף ומסגרת. יש זמן אישי, קבוצה קטנה, תנועה, מים, טבע, שיחה, צלילים ומנוחה.

לא צריך להספיק אטרקציות, ולא צריך להיות טובה בשום תרגול.

אני רואה שוב ושוב שהגוף מגיע לאט יותר מן המזוודה.

בהתחלה עוד יש דריכות. המחשבות ממשיכות לרוץ. הגוף עדיין נמצא בקצב שממנו הגענו.

ואז, בהדרגה, הנשימה מתרחבת, הקצב יורד ומשהו מתחיל להתרכך.

זו אחת הסיבות שכמה ימים ברצף יכולים ליצור חוויה אחרת לגמרי מסדנה של כמה שעות. נוצר זמן אמיתי לעבור מעשייה לנוכחות.

הגוף מבין שעצרנו

עומס אינו נמצא רק במחשבות.

הוא נמצא גם בכתפיים, בנשימה, בלסת, בשינה ובתחושה שאין רגע שבו באמת אפשר להישען.

מחקרים העוסקים בריטריטים המבוססים על מדיטציה ומיינדפולנס מצביעים על כך שעצירה רציפה, תרגול מכוון והפחתת עומס יכולים לתמוך בתחושת רווחה, להפחית מתח ולשפר את איכות החיים.

לא כל ריטריט דומה לאחר, וריטריט כמובן אינו תחליף לטיפול רפואי או רגשי כשזה נדרש.

אבל יש משהו שהמחקר וגם הניסיון האישי שלי פוגשים באותה נקודה: כשאנחנו מאפשרות לעצמנו לעצור באמת, הגוף והנפש מקבלים הזדמנות להתאושש.

לא כולן מגיעות אל השקט באותה דרך

יש מי שמתחברת לשיחה.

אחרת דווקא למים.

אחת אוהבת תנועה, ואחרת צריכה לשכב, לעצום עיניים ולהקשיב לצליל.

לכן בריטריטים שלי אין דרך אחת שכולן צריכות לעבור בה.

במהלך השנים יצרתי וחיברתי כלים שונים שמאפשרים להגיע אל השקט מכיוונים שונים.

אחד מהם הוא Aqua ChiKung, שילוב של עקרונות הצ׳י קונג עם תנועה מודעת בתוך המים. המים מאפשרים לגוף להתרכך, לנוע בקצב אחר ולפעמים גם לשחרר את הצורך לשלוט בכל דבר.

כלי נוסף הוא Sound ChiKung, שבו אני משלבת תנועה, נשימה, כוונה וצליל.

לצדם יש דמיון מודרך, טבע, מעגלי הקשבה וזמן פשוט להיות.

הכוונה שלי אינה לייצר עוד תוכנית שצריך לעמוד בה, אלא ליצור מרחב שבו כל אחת יכולה למצוא את הדרך שמתאימה לה לחזור אל עצמה.

מה מיוחד בריטריט בבית נדיר?

בית נדיר בקפריסין אינו מלון שבו מתקיימת סדנה.

הבית, הבריכה, הגינה, הנוף וקצב החיים הם חלק מן החוויה.

הקבוצה קטנה ואינטימית. לכל אישה יש חדר משלה, מקום שבו אפשר לסגור את הדלת, לנוח ולא להיות חברתית כשלא מתחשק.

לצד הזמן האישי יש קבוצה מחבקת, אוכל, תנועה, מים, שיחה וגם רגעים שבהם פשוט לא עושים דבר.

ובתוך כל זה מתחיל לקרות משהו עדין.

כשהרעש נחלש, אפשר להתחיל לשמוע.

מה אני באמת רוצה?

מה חסר לי?

מה כבר לא מתאים לי?

ומה הייתי רוצה לקחת איתי לפרק הבא של חיי?

אני לא מבקשת מאישה להשאיר את חייה מחוץ לשער.

להפך.

אנחנו מביאות את החיים פנימה בעדינות, מסתכלות עליהם ממקום קצת שקט יותר, ומחפשות צעד אחד שאפשר לקחת הביתה.

לא החלטה ענקית.

לא מהפכה.

לפעמים רק תנועה קטנה בכיוון הנכון.

לא חופשה. מפגש.

יש אנשים שמציעים חופשה.

אני מציעה מפגש.

מפגש עם הגוף.

עם הקול הפנימי.

עם נשים אחרות.

ועם האפשרות שלא הכול צריך להיפתר מיד.

לפעמים די בכך שנוצר מעט מרווח.

ובתוך המרווח הזה אפשר שוב לשמוע מה חשוב.

אם משהו בך מרגיש שכמה ימי חופש כבר לא באמת מספיקים, אולי את לא זקוקה לעוד חופשה.

אולי את זקוקה למקום שבו תוכלי להניח לרגע את העולם, לפגוש את עצמך מחדש, ומתוך השקט לראות את האופק הבא.

לפרטים על הריטריטים הקרובים בבית נדיר בקפריסין

---