| ענת מאירה

ליווי אישי בתקופת מעבר: לא לקבל עצות, אלא לשמוע את עצמך

ליווי אישי בתקופת מעבר: לא לקבל עצות, אלא לשמוע את עצמך

יש רגעים שבהם כבר קיבלנו מספיק עצות.

חברה אחת אומרת לעזוב, אחרת להישאר. מישהו מציע להיות הגיונית, ומישהי מזכירה שהחיים קצרים.

כולם מתכוונים לטוב, ובפנים נעשה עוד יותר רועש.

ליווי אישי, כפי שאני מבינה אותו, אינו המקום שבו אני אומרת לך מה לעשות.

אין לי דרך לדעת במקומך.

הוא מקום שבו אפשר להניח לרגע את כל הקולות האחרים, ולשמוע מה את יודעת, גם אם הידיעה עדיין שקטה, חלקית או מפוחדת.

מה אני מביאה לתהליך?

אני מביאה ניסיון של שנים בניהול, בהובלת אנשים ובקבלת החלטות בתוך מציאות מורכבת.

אני מביאה גם את המעברים של חיי: היציאה מקריירה בכירה לעצמאות, שינויי זהות, בית בין ישראל לקפריסין, וההבנה המאוחרת והמשחררת שאני הרבה יותר מן התפקידים שמילאתי.

לצד ניסיון החיים אני מביאה כלים של NLP, דמיון מודרך, צ'י קונג, Aqua ChiKung, Sound ChiKung, תנועה, נשימה והנחיית קבוצות.

אבל הכלים אינם התהליך.

האישה שמולי היא התהליך.

אני בוחרת את הדרך לפי מי שאת ולפי מה שנכון עכשיו, לא לפי תבנית קבועה.

אחת החוזקות שאני מביאה איתי היא היכולת לחבר בין חלקים.

שנים עסקתי באינטגרציה בין מערכות, תהליכים ואנשים.

היום אני עושה אינטגרציה מסוג אחר.

אני מחברת בין מה שאת מרגישה לבין מה שקורה בפועל, בין הגוף למחשבה, בין הסיפור שלך לבין האפשרויות שעומדות בפנייך, ובין מה שהיה לבין מה שמבקש להיוולד עכשיו.

איך נראה ליווי אישי?

אנחנו מתחילות מן החיים כפי שהם.

מה מעסיק אותך?

מה כבר אינו מתאים?

מה חשוב לשמור?

מה מפחיד?

ומה מבקש מקום חדש?

לפעמים יש החלטה ברורה על השולחן.

לעזוב עבודה או להישאר.

לשנות כיוון.

לעבור מקום.

לפתוח פרק חדש בזוגיות או בחיים המקצועיים.

ולפעמים המעבר לא נבחר בכלל.

אובדן, פרידה מאדם אהוב, שינוי בריאותי או אירוע שמערער את המציאות יכולים להשאיר אותנו במקום שבו השאלה אינה רק מה לעשות עכשיו, אלא מי אני בתוך החיים החדשים האלה.

במקומות כאלה אין צורך למהר אל תשובה.

לפעמים צריך קודם מקום שבו אפשר להיות, להרגיש, להבין מה השתנה, ורק אחר כך להתחיל לראות מה אפשרי.

השיחה יכולה לשלב כתיבה, תמונות, דמיון מודרך, נשימה או תנועה עדינה.

לא כדי לייצר חוויה מיוחדת, אלא כדי להגיע למקומות שמילים רגילות לא תמיד מגיעות אליהם.

מן המחשבה המעגלית אל ניסוי קטן

בתקופות מעבר מופיעות שאלות שחוזרות שוב ושוב:

ומה אם אטעה?

אולי מאוחר מדי?

איך אסתדר?

מה יגידו?

ומה אם בכלל איני יודעת מה אני רוצה?

אנחנו לא מגרשות את הפחד.

אנחנו בודקות אותו.

מה עובדה?

מה השערה?

איזה מידע חסר?

ומהו צעד קטן שיכול ללמד אותנו משהו אמיתי?

אני מאמינה בצעדים שאפשר לחיות איתם.

לא כל החלטה חייבת להיעשות בקפיצה.

לפעמים שיחה אחת, גבול חדש, יום ניסיון, בדיקה כלכלית, מפגש עם אדם חדש או חזרה למשהו שפעם נתן לנו חיות מחזירים תחושת בחירה.

לא תמיד אנחנו צריכות לדעת את כל הדרך.

לפעמים מספיק לדעת מהו הצעד הבא.

גם הגוף יכול לעזור לנו לשמוע

בתקופות של עומס ואי ודאות קל מאוד להישאר רק בראש.

לחשוב.

לנתח.

לבנות תרחישים.

אבל גם הגוף מחזיק מידע.

לפעמים אנחנו מדברות על אפשרות מסוימת והגוף מתכווץ.

ולפעמים עולה פתאום תחושת התרחבות, סקרנות או חיות.

זו אינה תשובה מוחלטת, אבל זו עוד שפה שכדאי להקשיב לה.

לכן, כשזה מתאים, אני משלבת בתהליך גם נשימה, תנועה, דמיון או עבודה עם כוונה.

המטרה אינה להחליף חשיבה.

המטרה היא להרחיב את ההקשבה.

מה מיוחד בליווי שלי?

אני לא מפרידה בין עומק רגשי לבין החיים עצמם.

אפשר לדבר על פחד, געגוע, זהות ומשמעות, ובאותה פגישה גם לבדוק מה צריך לעשות מחר בבוקר.

אני מביאה ניסיון חיים, ניסיון ניהולי ויכולת לראות מערכות ותמונה רחבה.

אני מביאה גוף, תנועה, נשימה, דמיון וכלים שונים כשיש בהם צורך.

ובעיקר אני מביאה אמונה עמוקה בכך שלא צריך לתקן אותך.

אפשר לעזור לך לפגוש מחדש את הכוחות, הרצונות והידיעה שכבר קיימים בך.

יש זמנים שבהם הדבר המדויק הוא להמתין.

ויש זמנים שבהם הגיע הזמן לפעול.

עוצמת השקט אינה פסיביות.

היא המקום שממנו אפשר להבחין בין תגובה אוטומטית לבין בחירה.

לפעמים מתוך השקט נבחר להישאר.

ולפעמים לעזוב.

לפעמים להאט.

ולפעמים להתחיל משהו חדש לגמרי.

לראות את האופק הבא

אני אוהבת לחשוב על תקופות מעבר כעל מקום שבו האופק עוד לא נעלם, רק קשה לראות אותו.

לפעמים ערפל מכסה אותו.

לפעמים אנחנו עדיין מסתכלות לאחור.

ולפעמים אנחנו פשוט עייפות מכדי לחפש.

ליווי טוב לא אמור להצביע עבורך על האופק.

הוא יכול לעזור ליצור מספיק שקט כדי שתתחילי לראות אותו בעצמך.

לא תמיד כתוכנית גדולה.

לפעמים הוא מופיע כתחושה.

כמשפט.

כסקרנות חדשה.

או כצעד אחד קטן שמרגיש נכון.

לפעמים אנחנו לא צריכות שמישהי תראה לנו את הדרך.

אנחנו צריכות מרחב שקט מספיק כדי שנוכל לראות בעצמנו את קו האופק הבא.

לבדיקת התאמה לליווי אישי